ArabicDutchEnglishFrenchGermanHebrewRussianSpanish
איך צורכים קנאביס - חלק 2 - שמנים ומיצויים

איך צורכים קנאביס – חלק 2 – שמנים ומיצויים

שתפו את החברים

מיצויים ושמנים המופקים מצמח הקנאביס הם המוצרים הנפוצים ביותר בקרב מטופלים רפואיים, ואלו הקרובים ביותר להוות בסיס לטיפול יעיל ויציב בקנאביס רפואי. שמני ומיצויי קנאביס מאופיינים בהתנהגות יציבה יותר מבחינת חומרים פעילים וכן בעלי חיי מדף ארוכים יותר. אבל מה…

מיצויים ושמנים המופקים מצמח הקנאביס הם המוצרים הנפוצים ביותר בקרב מטופלים רפואיים, ואלו הקרובים ביותר להוות בסיס לטיפול יעיל ויציב בקנאביס רפואי. שמני ומיצויי קנאביס מאופיינים בהתנהגות יציבה יותר מבחינת חומרים פעילים וכן בעלי חיי מדף ארוכים יותר. אבל מה הבדל בין שמן למיצוי, איזה מוצרים קיימים כיום, ומהם היתרונות והחסרונות של כל אחד מסוגי השמן? במאמר שלפניכם:

המושג שמן קנאביס, שפעם עוד היה מבלבל מאד אבל היום כבר מוכר כמעט לכל חובב קנאביס בישראל, הוא שם נפוץ לכל סוגי המיצויים המופקים מצמח הקנאביס על בסיס החומרים הפעילים (קנאבינואידים) שקיימים בו.

כל שמן או מיצוי של קנאביס, אפילו אם מדובר בחמאת קנאביס לצורך בישול, מכיל ריכוז גבוה יותר של קנאבינואידים מאשר פרחי קנאביס טבעיים, שכן כמה וכמה פרחים שכאלו שימשו להכנתו של השמן. כלומר, אותה כמות של חומרים פעילים מהפרחים נכנסה לכמות קטנה יותר של חומר כללי.

אז נכון, להבין מה זה שמן קנאביס זה לא מסובך, אבל קיימים הבדלים בין המונחים שמן קנאביס ומיצוי קנאביס, שלא לדבר על זה שישנם סוגי מיצויים רבים ששמותיהם התערבבו זה עם זה. אז בוא נעשה קצת סדר בבלאגן:

מיצוי קנאביס

זהו השם הכללי ביותר, שמעיד בדרך כלל על שימוש בחומר ממס על מנת לחלוץ את החומרים הפעילים מהצמח אל תוך מוצר סופי אחי. מיצוי יכול להופיע בצורות ובמרקמים שונים דוגמת דאב, BHO, קרמבל, ווקס ועוד. למרות זאת גם שמנים המופקים בתהליך ידני יכולים להיקרא מיצוי קנאביס.

שיטות המיצוי וההפקה של החומרים הפעילים הן רבות וכוללות אלכוהול, גז, co2, מים או שיטות מכניות אחרות דוגמת סינון הטריכומות. רמות החומר הפעיל משתנות בהתאם לשיטת המיצוי וכמובן גם המרקם והצבע של כל אחד ואחד מהם הוא ייחודי. מטרת המיצוי באופן כללי היא להסיר חומרים צמחיים ומזהמים ולמצות רק את החומרים הפעילים יחד או לחוד.  

דרכים לצריכת קנאביס - שמנים ומיצויים
מיצויי קנאביס – יש המון שמות ומוצרים שונים

מיצוי שנעשה בעזרת ממס נקרא מיצוי אלכוהולי (על בסיס אלכוהול) או מיצוי מתגבש (על בסיס גז כמו בוטאן), ומיצוי שנעשה בתהליך ידני (חימום ביד או לישה) נקרא מיצוי טבעי או מיצוי פיזי.

בחלק הזה נעבור בקצרה על המיצויים השונים ושיטות המיצוי הקיימות כיום וננסה להבין את היתרונות והחסרונות בכל אחת משיטות המיצוי.

שיטות מיצוי – ייבוש, קרח וגזים ממסים

1. דריי סיפט (dry sift) – שיטת המיצוי הוותיקה ביותר לקנאביס, המשמשת בין היתר גם להכנת החשיש וה’קיף‘ (אבקת קנאביס) כבר לאורך מאות שנים. התהליך נעשה בדומה לזה שאנו מכירים מהגריינדר שמפריד את הקנבינואידים והטרפנים מהפרחים ומשאיר אותם במגירה התחתונה, בצורה דומה רק בגדול יותר עם רשת ענקית.

התוצר של שיטת מיצוי זו הוא אבקה שמנונית שמזכירה את ה’קיף’ שנוצר בגריינדר לאחר שימוש ממושך – רק שכאן מדובר בחומר טהור בהרבה שעובר סינון קפדני יבש על ידי סדרה של מסננים. שיטה זו אינה מערבת שום חומר ממס או כימיקלים בתהליך המיצוי והתוצר משובח במיוחד ועשיר בטרפנים ולכן גם מועדף על צרכנים רבים.

2. גז – בוטאן (BHO), פרופאן (PHO), דימתיל אתר (DHO) – שיטת מיצוי פופולרית מאד בשנים האחרונות באמצעות גז שמפיקה אחוזים גבוהים יותר של שמן ביחס לשאר שיטות המיצוי, שיטה זו נחשבת לזולה ויעילה יותר כשמתבצעת על ידי ציוד מקצועי מתאים ומשמשת להכנת רוב המוצרים המוכרים דוגמת שאטר, ווקס, ועוד, אך אפשר לעשות אותה בקלות גם בבית.

מיצוי קנאביס בגז - סינון הממס וריכוז הקנאבינואידים
מיצוי קנאביס בגז – סינון הממס וריכוז הקנאבינואידים

ההבדלים בין סוגי הגז ניכרים בתוצר הסופי, כשאין מסקנה חד משמעית על השיטה הטובה ביותר. התוצאה בשימוש ב-PHO למשל תהיה יותר קרמית, שומנית וחמאתית והוא משמש בדרך כלל להכנת מיצוי באדר, אבל באופן כללי ישנם גורמים המשפיעים על כך יותר, כמו הטמפרטורה והלחות בסביבה שבה הופק המיצוי.

פחמן דו חמצני – co2 – בתוך קטגוריית הגזים הממצים נחשבת שיטה זו לשיטת המיצוי המקצועית והטובה ביותר לחילוץ קנבינואידים וטרפנים מהצמח. התהליך הנו נקי יחסית וללא שום כימיקל או חומר ממס אחר, וגם הטרפנים נשמרים ומופרדים בצורה טובה יותר. הציוד שנדרש כדי לערוך מיצוי מלא בco2 הוא יקר ביותר ולכן סוג מיצוי זה הוא אינו נפוץ במיוחד.

3. אלכוהול – הדרך הוותיקה ביותר למיצוי שמנים אתריים מצמחים, אם כי לא הכי מוצלחת. כיום נעשה שימוש באלכוהול בעיקר לצורך הפקת שמן ריק סימפסון. שימוש באלכוהול למיצוי קנאביס פוגע בטעם ובריח הסופי של התוצר, והופך אותו לרגיש יותר לחום ולאור, אך במקביל זאת דרך מיצוי פשוטה ביותר.

באופן עקרוני גם מיצוי באלכוהול, אם נעשה בתנאי מעבדה ובעזרת ציוד מיוחד, יכול להגיע לתוצאות טובות בדיוק כמו של מיצוי בגז במערכת סגורה, אך בתנאים ביתיים בדרך כלל גז יעשה עבודה טובה יותר.

4. מים/קרח – מיצוי בעזרת קרח יבש או מים בנקודת קיפאון מאפשר מיצוי של חומרים פעילים עשירים בטרפנים. החומרים הפעילים מופרדים מהתפרחת בעת המגע עם הקרח היבש ומסוננים באמצעות שקים לכדי מיצוי איכותי ועשיר בטעמים. שיטה זו משמשת להכנת באבל חשיש (בועות) או חשיש אייסולטור.

5. מיצוי פיזי (רוזין – rosin) – השיטה הקלה והפשוטה ביותר להכנת מיצוי ישירות מהתפרחת. מיצוי פיזי, כשמו כן הוא, תהליך שנעשה באמצעות לחץ (וטמפרטורה) שמוציא את השמן החוצה מבלי להשתמש בממסים או בגז, בדרך לתוצאה דומה מאד למיצוי בגז או ב-co2. ניתן לעשות זאת באמצעות מכשירים ייעודיים שדוחסים את התפרחת ו’סוחטים’ ממנה את השרף הנוזלי, או בגרסה הביתית באמצעות מיישר שיער.

טרפנים - שמנים אתריים שקיימים בקנאביס, בעלי סגולות רפואיות רבות
טרפנים – שמנים אתריים שקיימים בקנאביס. והופכים לכ מיצוי לחוויה

חשוב מאד: לא מומלץ למצות קנאביס באמצעות חומרים דליקים בסביבה ביתית וללא הידע והציוד המתאים, קרו לא מעט שריפות ופיצוצים כתוצאה מכך – אנא, השאירו זאת למקצוענים או נסו שיטות ביתיות אחרות.

שמנים ומיצויים – מוצרים

1. שמן קנאביס – הצורה המוכרת יותר כיום למטופלים בקנאביס רפואי, של שמן על בסיס אלכוהולי שעובר דילול, בדרך כלל בשמן זית או שמן קוקוס. רמות החומרים הפעילים בשמנים אלו הם יחסית נמוכים ולא עוברים את ה-30% בשל הגבלה של משרד הבריאות על ספקיות הקנאביס. יחס החומרים הפעילים נע בין 1:20 ועד 1:1 תלוי באופי הטיפול ובתסמינים הרפואיים.

באופן כללי המונח “שמן קנאביס” הוא מטעה, ובמקום להשתמש בו רק לתיאור מה שאמרנו עכשיו, הוא משמש בטעות לתיאור של דברים רבים, החל משומן שנוזל מתוך חתיכות חשיש טובות ועד שמן זרעי המפ, ולכן לא מומלץ להגיד “שמן קנאביס” בפשטות על שום דבר. לכל מוצר יש את שמו הייעודי ולא צריך להגיד שמן קנאביס על כל דבר.

2. שמן RSO – שמן בעל ריכוז גבוה של קנבינואידים, מופק באמצעות אלכוהול תוך שימוש בשיטה שפיתח חקלאי ההמפ האמריקאי ריק סימפסון, שעל שמו גם קרוי השמן (שמן RSO).

השיטה שלו פותחה והורחבה על ידי מטופלים רבים ברחבי העולם וקיימים לא מעט סיפורי הצלחה של מטופלים שהחלימו מסוגי סרטן שונים באמצעות שימוש בשמן, אם כי לא הוכחה עדיין מחקרית היעילות שלו. גם בארץ קיימת קהילה מאוגדת והם מקיימים דיונים רבים סביב הנושא בקבוצת הפייסבוק.

3. חשיש / קיף – הקיף הוא התוצר הראשוני שמופק באמצעות שיטת המיצוי דריי סיפט, ולאחר מכן עובר דחיסה עד שמגיע למצבו המוכר כגוש מוצק של חשיש ברמות קשיות שונות. החשיש מגיע בדרך כלל ממרוקו לבנון או מצרים ומיוצר באותם השיטות בהן השתמשו במאות השנים האחרונות.

4. ג’אראס – אפשר לקרוא לזה שיטת מיצוי או שם של תמצית, אבל שיטה זו ייחודית בדרך כלל לאזור הודו והיא נעשית באמצעות מגע ישיר של הידיים עם עשרות רבות של צמחי קנאביס פורחים (לפני הקציר) ולאחר מכן איסוף של החומר הפעיל מכפות הידיים.

ג'אראס, צ'אראס (חשיש הודי)
ג’אראס הודי. למרות תהליך הייצור הידני, המחיר נוח

התוצאה המתקבלת היא גוש שחור ברמות קשיות שונות ובצבעי שחור או חום כהה. שיטה זו אינה נקיה או איכותית במיוחד והיא שמורה עבור המטיילים בהודו או במזרח או לחובבי הצ’ילומים, שכן אין לה אותו ערך רפואי סטרילי של מיצוי בגז או אלכוהול.

5. איסולטר / באבל חשיש – נקרא גם ‘חשיש רטוב’ שמופק באמצעות קרח יבש (שיטת מיצוי), נקרא כך בשל המרקם שלו שעשיר בבועות והתהליך ה’רטוב’ שלו. ניתן לבצע זאת גם בבית באמצעות שקי מיצוי ודלי עם קרח יבש בתהליך יחסית פשוט. התוצאה המתקבלת היא חשיש רטוב ודביק (מלכלך מאד) אבל עשיר בטעמים.

6. דאב – דאב, מילה מוכרת במיוחד בעולם הקנאביס המודרני, היא למעשה שם כללי מאד שניתן למספר רב של מיצויים ומוצרי שמן שהופיעה בעשור האחרון, בדרך כלל כאלה שיוצרו על ידי מכשירים ייעודיים.

תהליך ההפקה באמצעותו מכינים דאב יכול להיות באמצעות גז, אלכוהול או מים ולמעשה מדובר בעיקר בטקסטורות ובמרקם של המיצוי. המשמעות של ‘דאבינג’ באנגלית היא לצרוך מיצוי קנאביס טהור בריכוז גבוה.

ה’דאב’ קיים כבר מספר שנים ומאגד קהילה לא קטנה של מעריצים וחובבים. המונח הנפוץ 4:20 המרמז על שעת העישון הג’וינט של אחר הצהריים – ידוע בקרב חובבי הדאב כ-7:10 (בערב, כן?) שבהיפוך אותיות נראה כמו המילה OIL – שמן.

הנה כמה מסוגי הדאב הנפוצים ביותר:

שאטר (Shatter) – התנהגות, מרקם ומראה כמו של זכוכית (כמו גבישים זעירים), מופיע בדרך כלל בגווני צהוב זהב עד ענבר חום, ניתן להפיק אותו באמצעות 2CO או סוגים שונים של גז כמו BHO או DHO. שאטר אמיתי ומבריק כמו מראה יופק רק במערכת סגורה הרמטית ולא בבית.

שעווה (Wax) – השם לא מטעה, מיצוי זה נראה כמו שילוב של דבש עם שעווה שמנונית בגווני זהב וענבר. תהליך המיצוי נעשה בדרך כלל באמצעות גז BHO. בדרך כלל מיצוי שמופק בסביבה לחה יותר.

שאטר - כמו זכוכית של דאב
שאטר – כמו זכוכית של דאב

קרמבל (Crumble) – כשמם, פירורים חומים בצבעי חום בהיר או כהה עם מראה מט. בדרך כלל מיצוי שהופק בסביבה יבשה יותר.

באדר (Badder) – מרקם חמאתי שומני ורך שמאפשר התעסקות קלה יותר ושימוש גם בג’וינטים, מופק בדרך כלל בגז פרופאן (PHO) בטמפרטורות נמוכות באמצעות וואקום שמייבש את המיצוי אך שומר על ריכוז הטרפנים והחומרים הפעילים.

7. קריסטליין (crystalline) – זהו המיצוי החזק (הממוצה ביותר, מן הסתם) ביותר בעולם הקנאביס, והוא הגיע לעולם רק בעת המודרנית בעזרת ציוד מעבדה מתקדם. זוהי תרכובת שעשויה מ-THC או CBD טהור (בריכוז של כ-97%) ועל כך מעיד הצבע הלבן שלו.

הקריסטליין נמכרים כגבישים או כאבקה ורמת החוזק והטהורות שלהם היא מהגבוהות ביותר שניתן לקבל כיום. קריסטליין אמיתי קיים בריכוז של 96% חומר פעיל ומעלה.

איך משתמשים בכל מיצוי? הסבר למתחילים:

אם כבר שמתם את היד שלכם על אחד מהמוצרים האלו, אל תתבלבלו מהכמות. גרם של אחד מהם עלול להיראות לכם די קטן ולא מאיים, אבל לא כך הדבר – מדובר בחומרים בעלי ריכוז חומרים פעילים גבוה של כ-60% ומעלה, כך שאם אתם חסרי ניסיון או מתנסים בזה לראשונה באמסטרדם, קחו בחשבון שההשפעה עשויה להיות חזקה מאד – גם פיזית וגם פסיכו-אקטיבית.

איך משתמשים בכל אחד מהמיצויים הללו? הנה מידע על דרכי הצריכה הבסיסיות בהן אפשר להשתמש:

עישון – ניתן לצרוך שמנים ומיצויים במספר דרכים: בבאנג ייעודי הצריכה נעשית על ידי חימום ראש מתכת לחום גבוה של כמה מאות מעלות, ובאמצעות מסמר או פין מתכת מניחים חתיכה קטנה של שמן על הראש המחומם ושואפים את האדים שנפלטים. או פשוט להוסיף חתיכה קטנה לג’וינט או לקססה.

ג'וינט - הדרך הפופולרית ביותר לצרוך קנאביס
ג’וינט – דרך הצריכה הפופולרית ביותר, גב עבור מיצויים

אידוי – אפשר לרכוש מכשירי אידוי שמיועדים לתמציות ולריכוזים.

בליעה – יש גם שמנים נוזליים שמיועדים לבליעה או לספיגה תחת הלשון כמו אלו שמקבלים מטופלי הקנאביס הרפואי.

אכילה – פחות נפוץ בישראל, אבל אפשר גם באמצעות מוצרים אכילים כמו עוגיות או שוקולד, שמכילים חמאת קנאביס או שמן קנאביס לבישול.

מהירות ההשפעה של שמנים ומיצויים

בשאיפה – מיד לאחר הצריכה ועד 15 דקות מרגע הצריכה, לאורך 30-40 דקות.

בבליעה – כרבע שעה ועד שעה מרגע הצריכה, תלוי בסוג המיצוי. מיצוי שהופק באמצעות אלכוהול ייספג במחזור הדם מהר יותר.

אורך ההשפעה בבליעה יהיה בין 4 ל-8 שעות. בשאיפה ההשפעה תהיה קצרה יותר מאשר בבליעה, ותסתיים לאחר כשעה.

איך זה גורם לכם להרגיש?
שתפו את החברים
תגובות: 0

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים ב-*.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות