ArabicDutchEnglishFrenchGermanHebrewRussianSpanish

למה טלגראס לא החזיר אותי לאמסטרדם?

שתפו את החברים

ההמולה שיצרה ‘טלגראס’ ממשיכה להתחולל באופן שמרגיש כמעט מלאכותי, בפרט סביב נוחות הרכישה והשימוש שלכאורה נוצרה פה מאז שהונגש לנו שפע של היצע ירוק ורענן בלחיצת כפתור. דעת הקהל חיובית ברובה וגם המחירים בירידה ובינתיים: קבוצה חדשה הגיעה לשכונה ושמה…

ההמולה שיצרה ‘טלגראס’ ממשיכה להתחולל באופן שמרגיש כמעט מלאכותי, בפרט סביב נוחות הרכישה והשימוש שלכאורה נוצרה פה מאז שהונגש לנו שפע של היצע ירוק ורענן בלחיצת כפתור. דעת הקהל חיובית ברובה וגם המחירים בירידה ובינתיים: קבוצה חדשה הגיעה לשכונה ושמה “ישראגראס”. אבל, ויש פה אבל גדול מאד, בדרך ללגליזציה המדומה התבהרו והתרחשו כמה דברים שכדאי לתת עליהם את הדעת לפני שנוכל לומר “אמסטרדם זה כאן”. 

לקראת סוף שנת 2017 שנסגרת לה ממש ברגעים אלו, שוק הקנאביס בישראל מעולם לא נראה טוב יותר עבור צרכני הפנאי, או כך לפחות רווחת הדעה הכללית בקרב קהל הצרכנים. עידן ‘טלגראס‘ שינה לחלוטין את התשתית המסורתית במסגרתה היינו רגילים לנסות “להתארגן” במשך שעות ואפילו ימים, ולמעשה הציב את ישראל על מפת העולם הירוקה בתור אחת המדינות שהכי קל לרכוש בהן קנאביס איכותי באופן לא חוקי, תוך דבקות במונח “אמסטרדם זה כאן”.

האמנם? על פניו, היכולת להזמין מהטלפון שלי משלוח עד הבית, לאחר בחירה מתוך משהו שהוא כמעט קטלוג לכל דבר, היא סוג של נירוונה לצרכן קנאביס במדינה שבה הצמח לא חוקי. יכולת שכזו היא לא פחות מאשר בשורה צרכנית, אבל לפחות אצלי עולה המחשבה שזו לא הבשורה שאני חיכיתי לה.

עומס מידע ואובדן מוחלט של פרטיות

זה מתחיל בהתמודדות. עומס בלתי נסבל של הודעות קופצות ומוקפצות, חלונות, מסרים, צפצופים, והתראות בלתי פוסקות, שעבור מי שאינו רגיל לשחות בטכנולוגיה המודרנית, יכולות לגרור מצב של להיות או לחדול. נגיד שזה פתיר, אבל גם אם השתקתי את הצליל, איך בכלל אפשר אחר כך למצוא משהו מתוך 5,683 הודעות שממתינות לי בקבוצה של הכיוון שלי?

אלו רק הזוטות שמציקות לי בעת השימוש בטלגראס, ואולי הן תחשבנה ללא רלוונטיות עבור המשתמש הממוצע שמעדיף אותן על פני התארגנות בסמטאות חשוכות, אך מכאן רק מתחילה הבעיה.

טלגראס - קבוצות לסחר בקנאביס
טלגראס – בשורה צרכנית בדרך לשינוי האמיתי

הבעיה האמיתית היא אובדן הפרטיות, וגם אם אתם חובבים מושבעים של ‘טלגראס’, מה תגידו על דרישות ההזדהות הביזריות?

“תשימי יד על הסנטר ותשלחי לי תמונה, פלוס צילום מסך של הפייסבוק, פלוס צילום של התעודת זהות ורישיון נהיגה לווידוא…”

לא הגזמתם בכלל. בואו, קחו את פרטי חשבון הבנק שלי והמפתח לדירה…

עד לפני כמה חודשים אף אדם בר דעת לא היה חושב לחלוק כל כך הרבה פרטים אישיים במהלך שיחה של דקה וחצי עם אדם זר, אבל ברגע שזאת אלטרנטיבה יחידה להתארגנות המסורתית, צרכנים רבים נאלצים בלית ברירה ללכת לפי החוקים החדשים. בסופו של יום גם ההתארגנות “המחתרתית” של ‘טלגראס’ הפכה למונופול עסקי לכל דבר, שמעבר לניסיונותיו להכתיב את אופי, מגמות והתנהגות השוק הוא גם מעגן ארשת מחתרתיות קיצונית שלא בהכרח מקדמת את העלילה שלנו לכיוון הרצוי.

אז נכון, זה הכרחי כדי לשמור על הביטחון של הסוחרים אבל האם זו הדרך היחידה?

ומי יקרא לסדר את ההתנהלות?

בדרך ללגליזציה מלאה בישראל, שהפכה בשנים האחרונות לחלק מהשיח הציבורי, אחת המטרות החשובות ביותר של התומכים במהלך הוא להוכיח לצד השני כי קנאביס הוא לא חומר שמקושר לתופעות שליליות כמו סמים אחרים. מתוך הנחה שמרבית הצרכנים חושבים כך, צריך להבין שיש פה קונפליקט בהיבט של התמונה הגדולה.

מצד אחד, לכאורה יש לנו פתרון “אמריקה”, אבל הלכה למעשה ההתנהלות ברשת ‘טלגראס’ על קבוצותיה השונות היא הרבה פעמים פוגענית עד כדי אינוס, ניצול ובעיקר ערבוב של קטינים בעסקים שהם לא אמורים להיות חשופים אליהם – מספר תופעות שליליות שמשפיעות לרעה על דעת הקהל לא רק כלפי הסוחרים אלא כלפי קהל צרכני הקנאביס ככלל.

לצד מקרים חמורים של מכירת קנאביס לקטינים ושאר תופעות שליליות שמערבות נערים ונערות צעירות, מתרחשים בתדירות גבוהה יחסית גם מקרים חמורים אחרים, של “עוקץ” וגניבות בסך כולל של עשרות אלפי שקלים, שגם אליהם לא ניתן להתכחש. למרות ערוץ הביקורות והיכולת לפקח על העניינים ולהפיץ אזהרות לגבי נוכלים, מקרים שכאלה חוזרים ונשנים, וחושפים בכל פעם מחדש את אופיים האמיתי של חלק מהעוסקים בתחום.

טלגראס - מדד ביקורות ושימוש
‘טלגארס’ – נתוני עלייה בשימוש ובכמות הביקורות | מקור: ‘טלגראס’ ערוץ המדיה

ברור שלא כל אחד מהסוחרים המדוברים אשם בדבר, אך הקולקטיב כולו הוא נתח של אחד הקהלים הכי פחות מוצלחים לייצוג של צרכני הקנאביס כקבוצה. אותם אנשים שתמיד השתייכו לשוק השחור ורואים בקנאביס בעיקר מקור הכנסה ולא חומר בעל סגולות כאלה ואחרות, תמיד יתנהגו בהתאם. כמוני, וודאי ישנם עוד רבים שאוהבים את הצמח בתור משהו שקרוב ללבם, וממש לא היו רוצים שדעת הקהל הכללית תוכתב לפי אינדיבידואלים אלו.

אני באופן אישי מעדיפה לעודד את חבריי לקחת יוזמה ולהמשיך לתמוך “בעסקים קטנים” או בכלל ללכת לכיוון של עצמאות חקלאית. אולי אני אופטימית, אבל מבחינתי לגליזציה בישראל היא שאלה של עתיד קרוב או קרוב יותר, וגם כאן, כמו בכל ענף אחר, התחרות טובה לצרכנים. אולי במצב הנוכחי זה נחמד שהמחירים ירדו מרף משוגע של 100 שקל לגרם, אבל המבנה של ‘טלגראס’, למרות הפוטנציאל שהוא מציג כרגע, לא רק שלא מאפשר להגשים תחרות אמיתית אלא יותר דומה לניסיון השתלטות על השוק ויצירת היררכיה חדשה מאשר מודל של “לגליזציה הלכה למעשה”.

אז מה החלופה?

אין יותר מדי אפשרויות שם בחוץ מלבד הדילר הוותיק, אבל פיתרון חדש הגיע השבוע בדמות קבוצת סחר חדשה בשם “ישראגראס” שמאגדת סוחרים וותיקים מהטלגראס שמאסו בשיטת הניהול שהייתה מתירנית במיוחד וחסרת אחריות ופתחו בעצמם ‘קניון’ חדש למכירת מוצרי קנאביס “אחראי ואיכותי יותר” לדברי אחד המנהלים בקבוצה.

ישראגראס – קנאביס איכותי בלי קטינים ובלי עוגיות טבעוניות

לסיכום, ‘טלגראס’ בהחלט עשתה מהפכה כלשהי בעידן המיושן שאנחנו עדיין חיים בו, אבל למרות המחירים החדשים והמשלוח עד הבית, אמסטרדם זה עדיין לא כאן. אולי זה עניין של גיל, שלב בחיים או פשוט העובדה שאני עצמי מעולם לא התקשיתי להשיג קנאביס, אבל כולי תקווה שהבשורה האמיתית בדמות לגליזציה מלאה וחקיקה אחראית תגיע אלינו בקרוב. אין פתרון ביניים.

איך זה גורם לכם להרגיש?
שתפו את החברים
שינוי גודל גופנים
ניגודיות