ArabicDutchEnglishFrenchGermanHebrewRussianSpanish

כל פעם קצת: מיקרודוסינג הוא עתיד הקנאביס

שתפו את החברים

מאנגלית: ברכה ברד מאת: ריקארדו באקה בזמן שצפון אמריקה משתקעת בנוחות לעידן המריחואנה לצורכי פנאי בחודשים הקרובים, עם התקדמותם של המהלכים ההיסטוריים הנוגעים לשימוש בקנאביס בקליפורניה וקנדה, אני חושב לא מעט על עתיד צריכת הקנאביס. לחובבי הסביבה יש חששות מוצדקים…

מאנגלית: ברכה ברד
מאת: ריקארדו באקה

בזמן שצפון אמריקה משתקעת בנוחות לעידן המריחואנה לצורכי פנאי בחודשים הקרובים, עם התקדמותם של המהלכים ההיסטוריים הנוגעים לשימוש בקנאביס בקליפורניה וקנדה, אני חושב לא מעט על עתיד צריכת הקנאביס.

לחובבי הסביבה יש חששות מוצדקים בקשר למערכת היחסים המתפתחת של חברות התרופות על מריחואנה, אך אני טוען כי העתיד של קנאביס יתבסס על עקרונות הפרמקולוגים – של עקביות, יכולת חיזוי, וחזרתיות. חלק גדול מהמשוואה הזו מוביל לחשיבות, או אפילו ההכרח, במיקרודוסינג של קנאביס, כלומר צריכה במינון נמוך.

אנחנו כבר יודעים שהעתיד של קנאביס קשור לצרכנים שעדיין לא נכנסו לחנות מריחואנה. שווקי המריחואנה הקיימים, מקולורדו ועד לאורוגוואי ומדינת וושינגטון, התקדמו בצורה משמעותית – אך התעשייה מסתכלת על שווקים שעוד לא נוצלו כאפיק לצמיחה עתידית.

האמא מסנטה מוניקה או האבא מטורונטו שמעולם לא קיבלו המלצה על שימוש במריחואנה רפואית, אך סקרנים בנוגע לשימוש לצרכי פנאי שהחנות תציע להם בחודשים הקרובים? הם אלו שמנהלי השיווק מתמקדים בהם, מאל פאסו לססקטון, מסן דייגו לבנגור.

אבל באיזה אופן קנאביס חוקי ימשוך לאוכלוסיה הזהירה והבלתי מנוסה הזו? במידה ותוצע לאותם משתמשים פוטנציאליים הנאה שהיא צפויה, עקבית וחזרתית – חוויה מדויקת שהם חוו לעיתים נדירות, אם בכלל, משימוש בצמח הקנאביס.

זה בעצם חלק מהיופי של הקנאביס: זה צמח, יישות חיה, ולכן הוא מתאפיין בחוסר עקביות ואקראיות שמתלווים לצמחים. אבל עכשיו שקנאביס הופך לסחורה תחת רגולציה ממשלתית ומדינות בוחנות את עוצמתו של פרח המריחואנה ושל מוצרי הקנאביס, המגדלים והיצרנים של הצמח צריכים לשאת באחריות שהמפעילים בשוק השחור מעולם לא נאלצו לטרוח לעמוד בה.

אני אמור לדעת. לפני חמש שנים, לא הייתי צורך קנאביס כלל. אני לא מעשן שום דבר, ולכן הניסיון היחידי שלי עם מריחואנה הגיע מבראוניז-חשיש שנקרו בדרכי, שהיו בדיוק כאלה: רנדומליים. אבל אז חבר הציע לי קוביה מחטיף השוקולד-קנאביס שלו, שהיה תחת רגולציה ממשלתית – עליו הייתה תוית שהסבירה שכל קוביה כוללת בדיוק 10 מיליגרם של THC פעיל – והסתקרנתי מיד.

מיקרודוסינג
עוגיות חשיש – שעות של צחקוקים וכיף

אחרי כמה נסיונות עקביים פחות או יותר עם אותו מותג, באופן שבו הייתי יכול לחזור על ההנאה והסטלה שהקנאביס העניק לי לראשונה בחיי, הפכתי לחסיד של הסיטואציה. אני זוכר את הביס השלישי או הרביעי שלי של מריחואנה אכילה – הייתי בסטלה של צחקוקים והתמוגגתי מכמות הכיף שאני חווה מהחומר הזה שהיה חדש עבורי – וחשבתי כיצד באופן מפתיע ופתאומי יש לי סם אהוב חדש.

ככה בדיוק צרכן חדש נשבה על ידי הצמח – אבל לעולם לא הייתי מתקרב לקנאביס אילולא הייתה לי נגישות למריחואנה אכילה (כלומר כזו שאין צורך לעשן) ויותר חשוב מכך, למוצר שמתאפיין בעקביות.

וכאן מיקרודוסינג נכנס לתמונה. ברוב המדינות, מנה בודדת של מריחואנה אכילה מכילה 10 מיליגרם של THC. בעבר כבר טענתי כי מדובר במנה גדולה מידי עבור מרבית האנשים – החל ממשתמשים חדשים שטובלים את הבהונות במים, ועד לצרכנים ותיקים שהסבילות שלהם קשורה לצריכה באמצעות עישון.

אבל 2.5 מיליגרם של THC? זו מנה ידידותית למשתמש. זה עדיין יותר מידי עבור חלק, אך זה הרבה יותר ריאליסטי מאשר 10 מיליגרם, וזה מאפשר לחולים ולמשתמשים לצרכי פנאי להתנסות ביותר יסודיות וזהירות, בזמן שהם בוחנים את הסבילות הספציפית שלהם.

אם נעשה מסע בזמן בחזרה להתנסות הראשונה שלי עם מריחואנה אכילה בשנת 2013, תמצאו אותי במטבח עם קרש חיתוך וסכין, מנסה לחתוך במדויק קובית שוקולד של 10 מיליגרם לחתיכות. כמובן שזה היה ניסיון עקר; חטיף השוקולד-מריחואנה נחתך בצורה שווה בקווי התבנית שלו, אך לא בשום מקום אחר.

לא ידעתי זאת אז, אבל מה שעשיתי היה מיקרודוסינג – למדתי מניסיון העבר ש-10 מיליגרם הם כמות גדולה מידי עבורי, אך רבע מזה הייתה הכמות הנכונה בדיוק. שנים לאחר מכן – עשרות שנים בזמן קנאביס – מותגים מקליפורניה ועד לקולורדו ווושינגטון מוכרים מוצרי מיקרודוסינג קנאביס אכילים, כשהם מזהים את הדרישה להם בשוק. ולחשוב שמוצרי מיקרודוסינג אכילים לא היו בנמצא כלל כשוושינגטון וקולורדו החלו מכירה של מוצרי קנאביס ב-2014.

מינון נמוך - מיקרודוסינג
מיקרודוסינג – פתאום תגלו שיש לכם סם אהוב

הסבילות הכללית שלי למריחואנה אכילה הייתה ברמה של 2.5 מיליגרם THC אז ב-2013, אבל כיום היא עומדת על טווח של 12.5-15 מיליגרם. איך אני יודע את זה, תשאלו? מכיוון שאני מתנסה – עם סוכריית גומי שמכילה 10 מיליגרם שאחריה אני לועס סוכריה או שתיים שבהם 2.5 מיליגרם. אני יודע בדיוק כיצד השילוב הזה יגרום לי להרגיש. בדיוק כמו שאני יודע איך שני משקאות סיידר אלכוהולי יגרמו לי להרגיש.

ההשוואה הזו אומרת הכל. בזמן שאלכוהול הוא בוודאות יותר קטלני וממכר ממריחואנה, שוק המשקאות האלכוהוליים החוקיים מוביל בעשרות שנים על שוק המריחואנה החוקית – ובזמן הזה מזקקות ויצרנים עמדו במדויק על עוצמת המשקאות שהם מייצרים, ונתנו לצרכנים את הביטחון שנדרש כדי לפתח נאמנות למותגים מכיוון שהם יודעים כיצד משקאות אלו ישפיעו עליהם.

וזה השלב הבא של תעשיית הקנאביס: ייצור של חוויה אישית וניתנת לחזרה עבור הצרכנים שמחפשים משהו שווה ערך לסמירנוף. ומיקרודוסינג הוא המפתח להצלחתו של תרגיל בניית האמון הזה, במיוחד עבור האוכלוסיה הרחבה של מי שממתינים להתנסות הראשונה שלהם עם מריחואנה – או לכל הפחות ההתנסות הראשונה שלהם מזה תקופה ארוכה.

איך זה גורם לכם להרגיש?
שתפו את החברים
שינוי גודל גופנים
ניגודיות