2

5 דצמבר 2017

קנאביס בהחבא – שקר אחד קטן מול אמת אחת גדולה

image

הרבה שואלים אותי האם אני לא מפחד שיעשו לי צרות בגין העובדה שאני מחזיק קנאביס בביתי? בדיוק בגלל זה אני לא מחזיק קנאביס לעולם, או לפחות כך סיפרתי לעולם עד שעזרתי אומץ להודות בכך בפומבי. היום כבר אין צורך להמשיך עם השקר הקטן והמציק של ההכחשה, ואף אחד כבר לא ירוץ אליי הביתה כדי לצלם גלגול של ג'וינט – מה שמדגים לנו עד כמה האמת הירוקה של כולנו קיבלה את מקומה הראוי במרכז הקונצנזוס הציבורי.

ישראל של 2017 רחוקה שנות אור מזו שהייתה פה עד לפני כמה שנים ובעיקר לפני שניים או שלושה עשורים, והיום צמח הקנאביס הקטן והירוק כבר לא ממש מפחיד אף אחד, מלבד אולי כמה פקידי רשויות שעדיין טוענים כנגדו. יותר ויותר אנשים מעשנים ג'וינטים ברחוב באין מפריע ואפילו מגדלים קנאביס בבית, ואני רק חושב על השקר הקטן שהתלווה לנושא.

למרות האופטימיות בשנת 1995 – קנאביס עדיין בפקודת הסמים המסוכנים | מתוך ספרו של סנדק

בתחילת 1997 פרסמתי את הספר הראשון שלי בנושא קנאביס, הלא הוא "תקופת היובש – יומן המסע ללגליזציה של הקנאביס בישראל" (זמין לקריאה בחינם ברשת), שנפתח בהקדמה כדלהלן: במשך השנתיים וחצי האחרונות שבהן אני פועל בגלוי למען לגליזציה של צמח הקנאביס ותוצריו (מריחואנה, חשיש וכל הבא ליד) חברים רבים שואלים אותי, "אתה לא פוחד שיעשו לך צרות?", והאמת היא שאני די פוחד, ולכן ליתר בטחון לעולם אינני מחזיק קנאביס בבית או בכל מקום אחר.

ובכן, ברצוני להתוודות כאן ועכשיו לראשונה על כך ששיקרתי. אמנם יחסית לשקרים שמספרת לנו הרשות למלחמה בסמים במשך עשורים זהו שקר קטנטן ולא משמעותי, אבל עדיין, שקר הוא שקר, ויותר חמור מהכל הוא המצב בו אני נאלץ בכלל לספר שקר אודות דבר כה קטן ולא משמעותי לכאורה.

קנאביס בהחבא – שקר של פחד

שיקרתי כאשר כתבתי שאינני מחזיק בבית קנאביס, ואם כבר בכנות עסקינן אז אני חייב להתוודות שההפך הגמור (מאד) הוא הנכון.

במבט לאחור, היום היחידי בו אכן לא החזקתי בבית קנאביס היה באותו יום שישי בו שודרה הכתבה הראשונה עלי בתכנית 'הלילה', במהלכה הסכמתי להצטלם בעודי מגלגל ומדליק ג'וינט מול המצלמה, מה שבאותם ימים היה לא פחות חמור מאשר להיפגש עם אנשי חמאס לדיון חברי.

שלומי סנדק בראיון לערוץ 2

שלומי סנדק: מוצא כל פעם דרך להעלות את הנושא לסדר היום | סנדק בראיון לתקשורת לאחר עוד פרובוקציה

ולמה בכלל שיקרתי? מתוך שימור עצמי כמובן. דקות ספורות לאחר שידור הכתבה נשמעה דפיקה בדלת, ואני הצצתי מבעד לעינית ובתומי ציפיתי לראות חבורה של ברנשים אחוזי מכשירי קשר המאיימים לפרוץ בכוח אם לא אפתח להם במהרה. להפתעתי (ולשמחתי) הרבה, היו אלה רוני וגבי, האחים השכנים שלי מהקומה למטה, ולא טובי בניה הכחולים של המדינה.

"תפתח, תפתח…" אמר רוני, בעוד הוא מציג אל מול העינית שבדלת ג'וינט שמן וארוך לתפארת, "תגיד, אני צריך לשמוע דרך הטלויזיה ששכן שלי מעשן?"

כמובן שמיהרתי לפתוח את הדלת, שמח לגלות שהשכנים ואני חולקים תחביב משותף. כעבור דקות ספורות, בעודנו יושבים במרפסת וחולקים את הג'וינט, העיר גבי כבדרך אגב: "אתם מודעים לכך שאנחנו מעשנים עכשיו ג'וינט, במקום שהכי מסוכן לעשות זאת?", ואנחנו, במקום להתרגש פשוט הגבנו בנונשלנטיות גמורה.

לשמחתי, הניידת לא הגיעה בסופו של דבר, ואני כהרגלי המשכתי כבר יום לאחר מכן להחזיק ולצרוך קנאביס באופן קבוע. עם זאת, לא חלף ממני הפחד הטבוע בכל צרכן קנאביס במדינה, ועד לא מזמן עוד הייתם יכול לשמוע שקר כזה או אחר מפי לגבי הצמח המופלא הזה.

בהמשך לתקרית שכמעט קרתה ולעוד רבות אחרות שלבסוף כן קרו, מתישהו לאורך הדרך הפסקתי גם לחשוש מלהודות בכך – אני צורך קנאביס, ולא רק זה, אני גם מחזיק אותו בביתי כמו חבר קרוב בכל רגע נתון.

מפסיקים לפחד – הגענו למרכז הקונצנזוס

שנתיים לאחר אותה תקרית הוזמנתי לתכנית האירוח "פופוליטיקה" בהנחיית ניסים משעל, בה החלטתי לנצל את המעמד בכדי לשדר את הביטחון החדש והמשופר שלי לכל עם ישראל.

"שלומי סנדק, מתי השתמשת במריחואנה בפעם האחרונה?" הוא פנה אלי, ואני, בשיא הכנות, השבתי לתדהמת המשתתפים "לפני עשר דקות".

איך שלא תביטו על העניין, הייתה זו ההזדמנות הראשונה שלי לשבור בפועל את הפחד הישן, שלא מתאים לעולם מודרני, ולהמחיש למשתתפים בפאנל ולקהל בבית כי השפעת המריחואנה שונה בתכלית מאותה השפעה מפחידה ומבלבלת המוצגת בפרסומי הרשות למלחמה בסמים. מריחואנה עושה אותך נרקומן זרוק שלא מצליח להוציא מילים מהפה? ממש לא, מקסימום עושה לך חיוך, ואין לך שום בעיה לספר עליו גם בשידור ישיר בטלוויזיה.

ג'וינט קנאביס

ג'וינט קנאביס – פשע חמור שהיום כבר לא מזיז לאף אחד

זמן מה לאחר מכן התארחתי בתכנית הרדיו של אייל מדני הנקראת "שמים סוף לסמים", וגם כאן לא היססתי להצהיר כי עישנתי ג'וינט בדיוק לפני שעליתי לאוויר, מה שכמובן גרר תגובות נזעמות ומעליבות מצד המנחה וחבריו לפאנל. למרות הדעה השלילית הרווחת, שלומי שבת, שהשתתף גם הוא בפאנל, העיר בסיומו כי "אמנם לא עישנתי מריחואנה, אבל התרשמתי ששלומי היה הרבה יותר נינוח ורגוע מהמתנגדים שלו…"

היום, הציבור כבר יודע שצרכני קנאביס הם אינם מפלצות מכורות וחסרות עכבות מוסריות, ואף אחד כבר לא יאשים את מי שתומך בלגליזציה כי הוא עושה זאת משום שהוא "רוצה לסמם את הילדים והחיילים שלנו כדי שהערבים יזרקו אותנו לים", כפי שהטיחו בי לא פעם בעבר חברי כנסת שהיום אף אחד לא זוכר אותם. היום, כולנו כבר חכמים יותר ומודעים יותר לאמת אחת גדולה – קנאביס הוא רק צמח.

כשהתחלתי את המאבק בשנת 1994, התקשרתי לערוץ 2 כדי לפתות אותם להכין כתבה על חוברת מידע שהוצאתי ('עשב השדה') ולשם כך אמרתי שאני מוכן להצטלם כשאני מגלגל ומדליק ג'וינט אמיתית – מה שגרם לכתבת וצלמת לטוס אליי שעות ספורות לאחר מכן כדי לקבל את הסקופ. לו הייתי מתקשר היום ומציע את אותה הצעה, אף תחנת שידור, גם לא של הערוץ הקהילתי, הייתה מגלה ולו עניין קלוש. ומדוע? מפני שמדובר בדבר נורמטיבי לחלוטין שכבר נכנס לשגרה החברתית, וכל הכבוד (ומזל טוב) לכולנו על השינוי המבורך.

פעם זו הייתה כותרת בעיתון: שימוש בקנאביס רפואי

אולי יותר מכל, העניין ההולך והפוחת של התקשורת בקנאביס בתור "סמים" שאמורים לכאורה להתקיים בהחבא בלבד, ממחיש את המסע המופלא שעשתה המריחואנה – מ"סם מסוכן" אל מרכז הקונצנזוס!

בימינו, השקר הקטן כבר חסר משמעות, ובמקומו האמת הגדולה נגלית לעיניי כולם בצבעים ירוקים ועזים. עד הלגליזציה, לפחות הפסקנו לשקר לעצמנו.

שיתוף הכתבה במייל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


CAPTCHA Image

Reload Image

תגובות לכתבה

  1. אני כבר בן 30(חולה אסטמה כרונית קשה מאוד) ומטופל בלי הפסקה בסטרואדים ומשאפי cfc מגיל 0 אם מסמכים רפואים ומשרד הבריאות או אף אחד מהגורמים לא הפנה שום דרך כזו או אחרת חוץ מלתת אחוזי נכות נמוכים ממש ..